צילומי רחוב הם צילומים שנעשו לרוב באזור פומבי וצילום טוב נוטה לאתגר את הדמיון שלנו. אנחנו רגילים לשייך לצילומי רחוב מגוון אסוציאציות של סיטואציות מגוונות ומקומות מיוחדים – אך בהרבה מהמקרים חלק גדול מאותם דברים שאנחנו מדמיינים בהקשר לצילום הרחוב אינם קרו באמת. צלם רחוב יכול להסתובב ולחכות לרגע מסוים שבו משהו יקרה שיהיה יוצא דופן, או ליצור באופן מניפולטיבי רעיון שאותו צילום רחוב יצית אצלנו בדמיון.
אז מתי זה הרגע המכריע שבו נולד צילום רחוב? צילום רחוב לא תמיד נוצר לבד, הוא אולי נבחר מתוך מספר צילומים קרובים. לפעמים צלם רחוב יכול להבחין ברקע מעניין ברחוב ולדעת שרק חסר לו מצולם ייחודי כדי להשלים את התמונה ולשם כך הוא יחכה בסבלנות. צילום רחוב יכול גם להיווצר תוך כדי סיטואציה מעניינת שלא תמיד תופסת את תשומת ליבם של הרבים. אז האם זה אומר שצלם רחוב יכול לצפות לכך שתיווצר תמונה שכזאת? התשובה היא שזמן זה החבר הכי טוב של הצלם רחוב וגם האויב הכי גדול שלו. אין רגע שלא באמת קורה בו משהו, השאלה היא האם יש רגע שנוכל ללכוד במצלמה וליצור צילום רחוב שימשיך להעסיק אותנו ואת הצופים.
חלק גדול באומנות הצילום הוא כמובן המחשבה של יצירת פריים בודד שאמור ליצור תחושה של איזון – להוציא את מה שלא חשוב ולהכניס את מה שחשוב לפריים (דרך אגב גם כאוס יכול להרגיש מאוזן). בסופו של דבר אותו פריים אמור להיות תמונה של מציאות מסוימת שקיימת רק בפריים הזה. מין עולם קטן שנוצר בעזרת צילום רחוב. ובכן נשאלת השאלה, האם יש נרטיב שחוזר בכל צילומי הרחוב שאנחנו רואים? צילומי רחוב לא חייבים להכיל את אותם מרכיבים בכל צילום. לרוב צילום רחוב נחשב לצילום עם מצולמים, אך הוא לא חייב להיות כזה. חלק מצילומי הרחוב תופסים רגע בתוך פעילות אקטיבית כלשהי, אך חלק גדול נתפס גם בעוד איזה רגע מנומנם בשטח. הדבר היחיד שמשותף לכולם הוא זה שצלם רחוב צילם תמונה שנותנת לנו הצצה לחיים או מציאות שהתקיימה ברגע מסוים.
