במה כישורי צילום מאוד דומים לכישורי בישול?
יש הרבה כישורים שחשובים בעולם הצילום שחופפים לכישורים במגוון תחומים אחרים. חלק מהדברים האלה תלויים מאוד למעשה גם באישיות של הצלם עצמו. אי אפשר לנתק את המחשבה שאישיותו של צלם היא זאת שתתן דחיפה גדולה לקריירה שלו או ההפך. יש מגוון תחומים מקצועיים בעולם שדורשים הבנה ותכונות דומות, אמנם מתבטאות בצורות שונות בהתאם למקצוע.
אז מה קשור בישול לצילום? ובכן, אני לא אדבר כאן על צילום אוכל ולא על צילום מסעדות. מה שאדבר עליהם אלו יכולות אבחנה מדויקות שקיימות אצל צלמים וגם אצל שפים טובים. תחשבו על זה ככה – מה הקשר בין בישול פסטה לבין חשיפה בצילום? מאז שהתחלתי לבשל פסטה אני יודע כמעט בוודאות שאני לא אפקשש והיא תצא בדיוק כמו שאני רוצה. איך זה קורה? מלבד החלק הטכני של הבישול, אני בודק מדי פעם ומנסה לנחש עוד כמה זמן ייקח עד שהפסטה תהיה רכה מספיק אך לא רכה מדי ועדיין יהיה לה מרקם מעולה. הבישול אצלי גם יותר איטי ממה שכתוב על החפיסה (לרוב פי 2 על הגז שלי בלהבה שאני בוחר). כמו בבחירה של הגדרות מצלמה, כאשר צלמים רוצים להגיע לדיוק מקסימלי בבהירות ומהירות התריס הנחוצה להם לנראות שהם רוצים לקבל. לא חשוף מדי ולא כהה מדי, לא מטושטש מדי וכדומה.
אוקי, אז חשיפה זה כל העניין? לא רק. תחשבו על צלמי סטודיו ולעומת זאת תחשבו על שפים והמנות הכי טובות שלהם. כאשר שף יוצר מנה שמורכבת מהרבה חומרים או אפילו מעט חומרים, מה שונה במה שהוא עושה מבשלנים חובבנים? תתנו 4 מרכיבים זהים לשף עם 3 כוכבי מישלן ולאיזה קרוב משפחה צעיר ותקבלו תוצאות שונות לגמרי. מה שמייחד בין מנה טובה לפחות טובה, זה גם הגיוון וגם ההרמוניה המדויקת של כל החומרים. כמות מדודה ונכונה של כל רכיב ואיך היא מתלבשת ליד רכיב אחר. בנוסף צורת ההגשה שבה שף יכול להציג פריט מבושל בצורה שבשלן חובב לא יחשוב עליה. כך גם צלם סטודיו צריך לדאוג שהכל יהיה בסדר מופתי. שכל ה5 פלאשים שהוא משתמש בהם יתרמו ויכבדו אחד את השני. הסטייל שבו הצלם ייבחר וההרמוניה בטונים בין הרקע למצולם ובין האזורים המוארים לצללים. כל הדברים האלה נכונים גם לצילום וגם לבישול. אחד הדברים שכל צלם צריך לרצות שיגידו עליו, זה שהוא מדויק וכך גם כל שף. על זה אומר, שמי שמצליח להיות מקצוען במשהו אחד, זה יהווה חלק מהאישיות שלו והוא יוכל להיות מקצוען בתחומים אחרים.
האם לשפים קל יותר לצלם אוכל? שף שלא יודע לצלם לא יצליח לעשות הרבה כמו שצלם שלא יודע לבשל לא יצליח לעשות יותר מדי. אבל לשפים אמורה להיות איזשהי אבחנה לגבי האם האוכל נראה טוב ומגרה. שפים עם כוכבי מישלן וכדומה תמיד יידעו שחלק גדול מיצירת המנה שלהם, זה לגרום לסועד לאכול עם העיניים. כך גם אם שף לא יידע לצלם, הוא יידע אם המנה נראית מספיק אכילה. על כך אומר משפט שאמרו לי בבית ספר לצילום שלמדתי בו "סטודיו גברא" - "לפעמים הצד האומנותי מתפתח מהר יותר מהיכולות הטכניות...". יש המשך למשפט שאני לא זוכר, אבל הוא מאוד נכון לכל מי שמתחיל משהו. לפעמים יש חזון שאמנם הוא מעורר רגש או רעיון, אך אין עדיין את היכולות הטכניות כדי להציג אותם.
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.