צילום רחוב והכוח של תמונה להמציא סיפור שלא קרה
האם צילום רחוב הוא הדרך של עולם הצילום ללמד את הצופים שלו על אינטילגנציה רגשית? ניתוח צילומי רחוב ומגוון הסיטואציות המופיעות בו גורם לצופה יותר להפעיל את הדימיון מאשר בתחומים אחרים בצילום. הסיבות לכך רבות ואחת מהם היא כמובן היכולת שלנו להסתכל על תמונה סטטית ולנסות להבין מה אנחנו רואים. ככל שנתהה יותר כך נמצא יותר דברים בצילום. אבל צילום רחוב הוא אינו מדע מדויק ולא מדובר בתיעוד עיתונאי אובייקטיבי (אם קיים כזה דבר). הצלם רחוב רצה להראות לכם משהו. רוב הסיטואציות שתדמיינו לכם לא באמת קרו, ולמעשה מדובר בהתבטאות של הרגש שלכם כלפי התמונה. אותו רגש של הזדהות יוצר אצלנו סיפורים דימיונים ומעניינים. לכן אחד הדברים החשובים בצילום רחוב הוא לחזק אצלכם רגש כלשהו מהתמונה.
המצב הרצוי בצילום רחוב הוא שהצלם יהיה לא מעורב בסביבה שבה הוא מצלם כדי שיוכל לתפוס את המצולמים שלו במלוא האותנטיות והלך היום הטבעי שלהם. ככה נוכל לדמיין מה המצולמים עושים עכשיו וגם מה הם עשו לפני שנייה ואחרי. צילום רחוב הוא ז'אנר מאוד רחב וניתן לראות גם צלמים רבים שמצלמים בצורה שהם תופסים את תשומת ליבם של המצולמים שלהם בכוונה. בין אם זה בהפתעה גמורה ומציקה או בקירבה לא מובנת שיוצרת התבוננות בצלם. את התת ז'אנר הזה אני פחות אוהב ואני גם נתקל בצלמים שממש מטרידים את המצולמים שלהם בשביל תמונה. בעיקר כשהם דוחפים את המצלמה לתוך הפנים של המצולמים שלהם. לכן הכי חשוב זה להיות צופה מהצד וכך נשיג את האותנטיות של המצולמים. ואם אתם מעוניינים לצלם מישהו מקרוב, אז אולי מצלמה קטנה ושקטה תעשה את העבודה וזה מבלי להיכנס לטווח האישי והקרוב למצולם.
אז מה גורם לצלם להצליח להעביר סיפור דרך תמונה? ובכן יש הרבה גורמים ואני אדבר על חלקם. הדבר הראשון הוא הניגודיות והשונות שבין הסביבה למצולמים. האם זה נראה כמו הבית הטבעי או המקום הכי מתאים של המצולם בטבע או לא? האם ככה הוא נוהג לפעול תמיד? כל משהו שיהיה חריג בנוף יוצר לנו בתועדה תסריט חדש. זה כמו לומר בסרטים שהאקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב להיות לו תפקיד גם אחרי. מלבד הניגודיות לסביבה, גם שונות מסוימת בחזות של המצולם יכולה לתרום לסיפור. לכן בצילום רחוב השונה זה מה שמשנה. תנסו למצוא משהו חריג בנוף וזה יעשה רק טוב
אחד הרבדים שיכולים לתרום לצילום רחוב זאת התנועה של המצולמים או חוסר התנועה שאולי מייצרת בהם ייאוש. ניתן לומר שצילום רחוב זה תחום חי שאמור להמשיך לחיות ולא לקפוא בזמן. הוא אמור ליצור אצלנו סוג של תהייה על הלך חייו של המצולם ועל פועלו. אם מדובר בדמות עם ייחוד מסוים אז נשאל את עצמנו לאן היא הולכת ומאיפה היא באה. גם אם התשובות הללו יופיעו אצלנו תוך שנייה, הסיבה לכך היא לא רק סטריאוטיפים אבל גם. תפיסה של דמות מהלכת בצילום רחוב אמורה להראות רק חלק קצר מהיום יום שלה. מצד שני דמות סטטית שאינה בתנועה בכלל יכולה לגרום לצופה לזהות תחושת ייאוש או אפילו מלנכוליה. הכל תלוי בדמות ובקונוטציה. אם נצלם דמות שמשתזפת במלדיבים אז כנראה זה ייצור תחושה אחרת.
אז למה אנחנו בכלל רוצים לספר לעצמנו סיפור בראש בעקבות צילום רחוב? למה אנחנו חייבים לפרש משהו? ובכן תדמיינו שמישהו הולך לידכם ובטעות מפיל משהו עם רעש מצלצל ולא מוכר. האם אתם לא תסתכלו ותנסו להבין מה מקור הרעש שלידכם? האם ישר תברחו משם כדי לא להסתכן מהחוסר קורדינאציה של אותו אדם. טבע האדם הוא להיות סקרן וחלק מזה זה מנגנון הישרדות, ברגע שנפסיק להיות סקרנים נחדל מלהיות אותם אנשים שהיינו. הסקרנות הזאת היא זאת שנותנת לנו יכולת לשלוט בסביבה שלנו. יש לומר שכל צילום הוא רק פריים אחד מתמונה גדולה יותר, המונח frame באנגלית הוא יפה שכן הוא מדבר גם על מסגרת שבה סגרנו תמונה אחת מתוך כלל הנראות. בכך שצלם רחוב מכניס לתמונה את כל מה שחשוב כדי ליצור סיפור ומוציא את כל הדברים הלא נחוצים, בכך הוא מצליח למקד את הסיפור של אותו צילום רחוב.
אהבתם? נהניתם? למדתם? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים בבלוג הצילום שלי בלינק הבא www.roitmanphoto.com/blog
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.