לקבל ביקורת על תיק עבודות בצילום. מסע אישי – חלק א
שלב ראשון בכל רצון לקבל ביקורת על תיק עבודות בצילום הוא להבין מדוע אנחנו רוצים כצלמים לקבל ביקורת.
לפני שנים רבות, לפני עידן הדיגיטל, צלמים רבים היו מסתובבים עם מזוודה מלאה בצילומים שהם צילמו והיו הולכים איתה ממקום למקום. צלמים היו ניגשים לסוכנויות פרסום או לעורכי עיתונים ומציגים להם את מיטב העבודות שלהם. הצלמים קיוו שייצא להם מזה עבודה או חוזה, והסוכנים קיוו למצוא הפתעות חדשות או דברים מעניינים ללקוחות שלהם. ובכן זה היה לפני שאני נכנסתי לצילום, אז אין לי סיפור אישי כזה. אבל הרבה צלמים שצילמו באותה תקופה אוהבים להיזכר ולספר על כך בכל מיני תוכניות דוקומנטריות. ובכן, חלק נהגו לספר שזה הרגיש להם כמו ריאיון עבודה. לקראת פגישה כזאת רמת הלחץ הייתה עולה והביקורת העצמית הייתה בשיאה. חלק ידעו מראש שהסיכויים שלהם נמוכים וחלק היו בטוחים בעצמם כל כך עד שלא הבינו כלל מדוע הם נכשלו. שמעתי הרבה סיפורים שסיפרו צלמים שכמעט והחליטו לעזוב את עולם הצילום אחרי ביקורות נוקבות. ההבדל הגדול לעומת ריאיונות עבודה רגילים, שבריאיונות האלו לפעמים הם למדו כל כך הרבה על עצמם ועל כלל אופי העבודה שלהם ואיך רואים אותם מבחוץ. למעשה לפעמים אותם צלמים היו מקבלים ביקורת על התיק עבודות שלהם שאף שינתה את חייהם לנצח.
ובכן, אנחנו לא באותה תקופה והיום הקצב המהיר מכתיב לאותם עורכים ומחפשי טלנטים שאפשר למצוא הכל אונליין בלי לקום מהכיסא במשרד. מלבד הקצב שהשתנה גם מספר הצלמים המקצועיים עלה וגם פלטפורמות הפרסום. האמת גם המקומות שבהם צלמים יכולים לקבל ביקורת עלתה, אך לא מדובר באותה ביקורת.
היום כשאתם מעלים תמונה בודדת שצילמתם או אולי אפילו סשן שלם – המבקרים שלכם יהיו או אנשים שמכירים אתכם או אנשים מרחבי האינטרנט שאין לכם מושג על כישוריהם או היכולת שלהם לתת לכם ביקורת בעלת ערך משמעותי. למעשה רמת הביקורת שתקבלו יכולה להתפרס מאייקון צהבהב עד לביקורת של כמה שורות שחצי מהמגיבים אולי לא יסכימו איתה או שלא ביקשתם אותה.
השאלה שכל צלם צריך לשאול את עצמו לפני שהוא מעלה משהו שהולך להיות מוצג לאנשים רבים – האם אתם מוכנים לקבל ביקורת אמיתית? האם אתם מעלים תמונה לקבוצת צלמים בפייסבוק על מנת לשמוע את דעתם האמיתית? או שאתם מנסים לקבל אישור אישי לעצמכם שאתם טובים ומצליחים לקבל לייקים. ובכן אם אתם באמת רוצים לקבל ביקורת שגם תתרום לכם ולא תהיה רק ניתוח מאולץ, אתם צריכים לחפש אותה במקומות אחרים.
בזמנו אדם קרוב אלי שרצה לגשת לקורס יוקרתי בחו"ל בתחום האומנות וספציפית ציור וקונספט ארט - קיבל ביקורת ארוכה ומקצועית מאותו בית ספר מאחד המורים על תיק עבודות שלו לקראת המיון. את המורה הוא הכיר שכן הוא למד שם כבר לפני תקופה בקורס אחר וידע ששווה להעריך את הביקורת שלו. הביקורת הייתה למעשה מאוד עניינית והציגה לו את החוזקות שלו ואת החולשות שלו וגם אזורים שאותם הוא פחות הציג שיש צורך שיעבוד עליהם כדי לעמוד בסטנדרטים מסוימים בדרישה בתעשייה. למעשה היו כמה מטרות לביקורת הארוכה וחלק גדול ממנה למעשה נבע מהסיבה שעד ללימודים עצמם יש עוד זמן ארוך ורצו לכוון את כל המועמדים למיקסום היעילות של הלימוד העצמי שלהם לקראת אותו קורס. אציין שאותו אדם סיפר לי שזה שהוא קיבל את הביקורת הזאת היה אחד הדברים הטובים שקרו לפן המקצועי שלו בציור. דבר זה גרם לי לחשוב שגם אני רוצה לקבל ביקורת כזאת שתוכל לעזור לי להשתפר ולכוון אותי.
אז בימים אלו ממש אני מחפש ומתייעץ בקבוצות צילום בארץ ובחו"ל על מי יכול לתת לי ביקורת מקיפה ועניינית בתשלום שתוכל לעזור לי לכוון את עצמי. ובכן, קיימים המון צלמים ואתרים שנותנים את השירות הזה של ביקורת תיק עבודות. אבל כאן מגיעה הבעיה. אני לא מוכן לשמוע ביקורת מכל אחד ובוודאי לא לשלם לכל אחד. הפנו אותי כבר למספר אתרים ולצלמים בעלי מאות אלפי עוקבים, אבל עדיין לא מצאתי מישהו שאני ארצה לקבל ממנו ביקורת. כאן מגיעה עוד בעיה.
אם הייתם צריכים לקבל ביקורת שאתם יודעים שמאוד חשובה לכם, ממי הייתם רוצים לקבל? אני הייתי רוצה לקבל ביקורת ממישהו שאני יכול להעריך את העבודות שלו שגם אני מרגיש שיש לנו כיוון משותף באידיולוגיה הצילומית. ובכן האם החלק השני לא נוגד את האינטרס של ביקורת אובייקטיבית? מה הכוונה בכיוון או סטייל משותף? ובכן אני מחפש צלם שאני יודע שבעבודות שלו הוא שם דגש על דברים שחשובים גם לי. אני מחפש צלם ששם דגש על אסטטיות ועל כבוד מופתי למצולמים. למעשה במבט קצת רחוק הייתי אומר שאני מחפש מישהו שיהיה לי קל להסתכל עליו כמנטור או כעל גרסה בוגרת שלי כצלם.
ובכן אני לא אשקר, עוד לא מצאתי. אבל אני מחפש רק כמה ימים. עד כה החלטתי שאני רוצה לקבל ביקורת רק ממישהו שלא מכיר את השוק הישראלי (כלומר מישהו מחו"ל) שיש לו שירות קיים כזה לצלמים לביקורת תיק עבודות. אם מוצגת אצלו דוגמא של ביקורת כזאת שהוא נתן לתיק עבודות של צלם, אז בכלל יהיה מצוין.
כבר הספיקו לשאול אותי למה אני צריך את זה. למה דעה של מישהו שאני לא מכיר חשובה בכלל. חלק אמרו שהכי חשוב שאני יאהב את הצילומים שלי וזהו. ובכן, במקרה הזה אז אני יודע בערך באיזה רמה אני וזה לא אומר לי כלום. פעם בכמה זמן אני צריך לשמוע תגובות שונות וניתוח מעמיק יותר ממה שאני עושה לעצמי או ממה שקרובים אלי אומרים. והאמת, הדעות לגבי הצילומים שלי הם שונות לפה ולשם. חברים ואנשים שצילמתי אוהבים לספר דברים מאוד חיובים, אך לדוגמא במשפחה שלי יש אנשים רבים שאומרים שאני צריך לעזוב את עולם הצילום. אבל לא בגלל דעות של הקרובים אלי אני רוצה ביקורת אויבייקטיבית ומקצועית, אלא בגלל שאני מבין שאני צריך לעשות צעד לשלב הבא.
לפעמים אני רוצה לשמוע משהו שיגרום לי פתאום לרצות לעשות משהו אחר בצילום. משהו יותר גרנדיוזי ומבריק. משהו אחר שיערער את כל התפיסה שלי בעולם הצילום. ובכן, זה כבר קרה לי. בתקופה שלמדתי צילומי סטודיו הייתי בטוח שהכיוון שאליו אני חותר הוא צילומי שחור לבן עם פן מעט גותי ואפל. אם אתם שואלים אותי מה ערער את זה אז אני אענה במילה אחת. תמונה. תמונה שצילמתי בצבע ואהבתי את מה שראיתי איתי. אבל רוצים לשמוע משהו, בזמן שהצגתי אותה, בחרתי שהיא תהיה בשחור לבן. גם רמת העריכה שלי לא הייתה כמו שהיא היום ולקח לי זמן עד שראיתי אותה בצבע ואהבתי את מה שראיתי.
אז מה היה בתמונה הזאת ששינה את כל התפיסה שלי. ובכן ראיתי בדמיוני לפני שיכלתי לערוך אותה כראוי, פורטרט קלאסי של בחור בצורה מרשימה ומופתית. פתאום אמרתי לעצמי בכמה רגעים שלעזעזל עם כל המחשבות שלי על אומנות גותית ומה רק לא, אני רוצה לצלם פורטרטים עם אידיאל יופי קלאסי ומרשים. מאז אני מוותר הרבה על הפן האומנותי שאני יכול להכניס לתמונות על מנת שאוכל להציג את המצולמים בצורה הכי מכבדת שאני יכול.
היום אני יכול לקרוא לעצמי צלם פורטרטים אבל אני יודע שזה לא מספיק. יצא לי לצלם נופים, לצלם הופעות, לצלם מסעדות, לצלם מבנים, לצלם קצת אופנה והרבה דברים אחרים שחלקם הגדול בשביל הנשמה ולא כעבודה משעממת. עדיין אני יודע שאני נמצא בסוג של משבר אומנותי ואומר לעצמי שאסור לי לעצור בעולם הפורטרטים הקלאסיים ואני צריך לפרוץ לשלב הבא שיעניין אותי.
בחזרה לביקורת. כל כמה ימים אני משנה את רשימת התמונות שאני חושב שאני צריך להציג לאותו צלם שאבחר בו לתת לי ביקורת. מצד אחד אני רוצה להראות את התמונות שאני הכי אוהב, ומצד שני אני חושב אם כדאי לי להציג מגוון גדול יותר של סוגי צילום.
אני רוצה לקבל את אותו הבזק רעיוני שיגרום לי לרצות לשנות סטייל ולצלם משהו אחר לגמרי. להתאהב בסגנון אחר או נושא אחר. הדרך הכי טובה לעשות את זה היא אולי על ידי צילום של הפקות שונות ממה שיצא לי לעשות. ובכן, זאת דרך נכונה מאוד. אם אני ארצה שינוי זה צריך לבוא מתוכי. אך למה עדיין הייתי רוצה לקבל דעה של מישהו אחר שתוכל לכוון אותי?
אם אני זוכר נכון אז הפעם השנייה שקיבלתי ביקורת יחסית לא קצרה על עבודות צילום שלי הייתה בבית ספר לצילום שלמדתי בו "סטודיו גברא" במסלול פרימיום. אחרי חצי שנה היינו צריכים לעשות ביקורת התקדמות וגם רצו להצמיד אותנו לצלמים בכירים מהתעשייה שיהיו מנטורים שלנו. אני זוכר שהבאתי את המחשב הנייד שלי לא פחות ולא יותר. אפילו לא סמכתי על בתי דפוס שהכרתי והכרתי טוב מאוד וגם עבדתי שנים בתחום. רציתי להציג את העבודות על המסך המכויל שלי בצורה שבה אני ראיתי אותם. עכשיו אני לא זוכר את כל השיחה אך אני זוכר כמה דברים ממנה. אחד הדברים שאמרו לי זה שאני אוהב פורטרטים. עכשיו אני לא זוכר את המשך המשפט אבל זכרתי את הצליל של המילה הזאת. מצד שני גם אמרו לי שאני צריך לשחרר משהו בעצמי מכל מיני דברים שאני מגביל את עצמי בהם ושם לעצמי מחסומים אומנותיים. צריך להפסיק למנוע מעצמי לפרוח. אחד הדברים שאני זוכר לטובה מאותו מפגש עם הצוות הבכיר של הסטודיו זה שאמרו לי שאני אבחר מי אני רוצה שאהיה המנטור שלי. אמרו לי שמה שאגיד זה מה שיהיה ונותנים לי עדיפות. ובכן אני אזכור לנצח את מה שבחרתי להגיד – תבחרו לי מישהו שיודע להפעיל אנשים ושיש לו קשר טוב עם המצולמים שלו. אמנם יכולתי לבחור מרשימה של צלמים שחלקם הסטודנטים האחרים מאוד רצו כי הם ידעו להאיר בצורה מופתית, או ידעו לארגן הפקות מרהיבות, או היו מקושרים בתעשייה וחיפשו אסיסטנטים קבועים. אבל אמרתי לעצמי שאת כל הדברים האחרים אני אצליח ללמוד בסופו של דבר.
אם ההחלטה שבחרתי הייתה הכי נכונה או לא, לעולם לא אדע. הצלמים שבחרו בשבילי היו רונן אקרמן וכפיר זיו ושניהם צלמים מעולים ומצליחים בתחומם ואני מבין טוב מאוד למה הם התאימו למה שביקשתי.
משהו אחד שהבנתי תוך כדי חיפוש מנטור בתקופה שאני מצלם וגם בתקופה שאני מחפש ביקורת מצלמים הוא דבר מאוד מעניין. אין לי צלם אהוב או מישהו ספציפי שאני שואף לגדולה כמוהו. יש הרבה צלמים מוכשרים בצורות לא נורמליות אך לא הכל מסתדר אצלי בראש כדי להרגיש שצורת הצילום ונושאי הצילום שלהם יכולים להוות לי סוג של הערצה. הייתי רוצה לדעת לדוגמא לעשות הפקות כמו David la chapelle, אך מצד שני הדרכים שבהם הוא מציג מצולמים שלו לא תואמים כלל את הכיוון שאליו אני שואף. הייתי רוצה לקחת חלקים מהמיסטיות שמצלמת Grace almera, אך הייתי מעדיף שהכל ייראה טבעי יותר. בכל אופן עד כה בשנים האחרונות קיבלתי יותר השראה מציורים קלאסים של מלכים ממהלך ההיסטוריה מאשר מצלמים שראיתי עבודות שלהם אונליין. ביקור שלי במוזיאון הפורטרטים בלונדון הייתה אחת החוויות המהנות שהיו לי בטיולי בלונדון. אבל עדיין למרות שאני אומר לעצמי שאני מעדיף להסתכל על פורטרטים שצוירו לפני מאות שנים, אני גם לא מוקף ברשימת ציירים שאני יכול להגיד שהם בעלי סגנון מושלם כמו שאני מדמיין אצלי בראש.
אז על מנת לסכם את כל הדיבורים האלה על ביקורת תיק עבודות אצטרך להבין משהו אחד בלבד. לא בהכרח ביקורת אחת תעשה אצלי מהפך בגישה הצילומית. יכול להיות אפילו ההפך, שאנעוץ את רגליי יותר עמוק באדמה. אז מה המטרה של לחפש לאורך שעות ביקורת? ובכן כמו למלא לוטו, משלמים ממיטב כספינו על התקווה.
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.
