כמה צלמים דרושים להחלפת עדשה? או המסע לצלם שמתחיל בימינו
אני אתן לכם רגע למחשבה ואפנה את אותה שאלה על עולם המוזיקה. כמה זמרים אתם מכירים שאתם אוהבים משנות ה50? היו הרבה זמרים ולהקות באותה התקופה אבל אנחנו זוכרים את האהובים והמפורסמים ביניהם. חלק גדול ואולי הרוב מהם נשכח בדפי ההיסטוריה ונחשו מה, אותו דבר קורה כל דור. הרוב נשכח. אבל בכל זאת, מה קורה היום? יש לנו סגנון וזמר על כל בן אדם עם רדיו... סליחה רדיו זה קצת ישן – מנוי באפליקציה אני מבקש. היום בעידן המידע כולם נלחמים על תשומת הלב שלנו. הפרסומות בטלוויזיה יותר צבעוניות ויותר רועשות עם תוספת עז בתחנת דלק, "מלחמות הווליום" באולפני ההקלטות בדיסקים שלנו, כל ההודעות שקופצות לכם באינטרנט שמצריכות פתרון של מבחן קבלה למוסד הישראלי כדי לסגור אותם, אלפי הסרטים שיוצאים כל יום בקולנוע... הבנתם את הנקודה – אנחנו שבויים של הקידמה ועידן ההזדמנויות
במסע הזה שהוא המסע הראשון של הרבה צלמים בעולם הצילום, יש רגע אחד שאומר דבר אחד חשוב – "אני לא מספיק טוב עדיין ואני אגרום לעצמי להיות טוב יותר". אני מאחל לכל צלם לומר את המשפט הזה הרבה, אבל באמת הרבה מאוד פעמים בתהליך האישי שלו בעולם הצילום. זאת הברכה הכי גדולה שאני יכול לתת. במסע הזה אנשים עושים חשבון עם עצמם, מה יש לצלמים האלה שאין לי? בהרבה מהמקרים המסקנה הראשונית שלנו תהיה – להם יש מצלמה מקצועית ולנו לא בדיוק. "איך אפשר לצלם עם מצלמה קטנה בטלפון" נשאל את עצמנו. מפה כל אחד יחליט לאן תיקח אותו הרוח ואם הוא יכול ורוצה להשקיע על מצלמה ראשונית יותר רצינית או להמשיך עם מה שיש לו או לקחת את המצלמה הישנה של אבא מהצבא... אותה החלטה בשבילנו תיזכר תמיד כאחד הצעדים שבהם החלטנו שאנחנו נכנסים למים העמוקים.
אני קופץ קצת בזמן ואני מגיע לנקודת זמן שבה חלק נשארו במקום איפה שהיו עוד בהתחלה וחלק התקדמו עד מאוד. אולי הסביבה הקרובה שלהם תומכת בהם ואולי הרשתות החברתיות אוהבות אותם ומחזירות אהבה. אבל יש דבר אחד שחשוב להבין, חלק נזכרים דווקא עכשיו באותו לילה שבו הם החליטו שהם יהיו צלמים כמו הצלם הענק שהם עקבו אחריו באינסטגרם או באינטרנט או בדפי הספרים. חלק די גדול כבר שכח מאותו לילה לחלוטין. החלק שזכר מתחלק לכמה חלקים. החלק שאומר לעצמו, "אני גאה בעצמי שהגעתי לאן שרציתי". חלק אחר יאמר "אני גאה בעצמי שהגעתי לאן שהגעתי אך הדרך עוד ארוכה". החלק האחרון יאמר "איזה באסה, ציפיתי להרבה יותר מעצמי" . כרגע אני אדבר על החלק שאמר שהדרך עוד ארוכה. אותו חלק בעולם הצלמים גדל עם מודעות עצמית מסוימת שכה חסרה לנו בעולם שבו אנחנו חיים. הוא מבין שהוא למד והוא מבין שיש לו עוד הרבה מה ללמוד. אני מאמין שכמו בעולם הצילום או המחשבים או כל תחום אחר ,"ככל שאתה יודע יותר, ככה אתה יודע כמה אתה לא יודע".
צלם הנופים לעומת זאת צריך להיות מסור. חלק יודעים שאם הם רוצים להשיג את השוט שהם רוצים אז הם צריכים לקום בשעות שבהם רוב המדינה ישנה. הם יצטרכו להגיע רחוק ולהסתכל מזווית קצת שונה ופחות נוחה ואולי לטפס ולמצוא את הפריימינג הכי נכון, את הפריים שבו הכל מסתדר ויוצר סדר שכמוהו רק ניתן להרגיש. צלם טבע יודע שהוא צריך לחכות בשקט במחבוא שלו כדי לתפוס רגע מסוים שבו אותה חיה והכל מסתדר ויש לו תמונה. לחכות אולי שעות. כך כל הצלמים בכל תחומי הצילום. על מנת להוציא תמונה ולספק את הסחורה הם יצטרכו להבין שיש עוד משהו מלבד טכניקה או ראייה או כל דבר אחר. יש את הגורם האנושי. אחת הבחירות הכי חשובות שתוכלו לעשות כצלמים זה פשוט שיהיה לכם אכפת. שיהיה לכם אכפת מהתוצאה, שיהיה לכם אכפת מהמקום, מהאנשים, מעצמכם... הכי חשוב שיהיה לכם חשוב ושתבינו שאכפת לכם. בנימה זאת, מקווה שאכפת לכם עכשיו יותר. עכשיו לכו תצלמו כבר...
מוזמנים לבקר ולראות את שאר האתר. תמונות של פורטרטים, נופים, הופעות חיות וצילומי תדמית. קיימת גם חנות לתמונות נופים .
אהבתם? נהניתם? למדתם? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים בבלוג הצילום שלי בלינק הבא www.roitmanphoto.com/blog
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.