צילום עירום אומנותי ומתי אין הצדקה לעירום.
צילום עירום אומנותי כמו הרבה תחומים בעולם הצילום הוא תחום ללא מובילים מודרנים. אין מישהו שמכתיב או קו שמנחה את שאר הצלמים בעידן שלנו על איך צריך להיראות צילום עירום אומנותי. כמו כל תחומי הצילום אז גם בו יש נרטיבים שחוזרים על עצמם. רק שבצילום מסוג זה הכל בולט יותר. זה לא מספיק להיות צלם מקצוען כדי ליצור תמונה שתצדיק את עצמה. התחום הזה של צילום עירום אומנותי מבליט יותר מכל את אידיאל היופי שבו מאמין הצלם. הדרך שבה הוא רוצה לראות ואיך הוא רוצה להראות את המצולמים שלו. אחד הדברים החשובים ביותר בצילום עירום אומנותי זה השאלה למה? למה הצילום הזה מערב עירום.
בבית ספר לצילום שבו למדתי דיברו איתנו על צילומי צבע וצילומי שחור לבן. נתנו לנו הסבר מאוד פשוט. "אם הצבע לא תורם לתמונה או יוצר הפרעות בעין, אז אולי אפשר להוריד אותו ולהישאר עם שחור לבן". אנשים גם נוטים להגיד ששחור לבן נראה להם יותר קלאסי. האמנם? האם כל מה ששחור לבן ישר הופך למשהו שהוא קלאסי אלמותי? וזאת האלגוריה שאני אתן על עירום אומנותי. האם צילום עירום "אומנותי" תמיד ייראה אומנותי? אני לא אתן לכם הרבה זמן לחשוב על התשובה. התשובה היא ממש לא. כאן הכל עובד הפוך מצבע ושחור לבן, אם העירום לא באמת תורם לסיפור ולהפקה שנוצרה, עדיף להלביש את המודלית.
מכיוון שצילום עירום אומנותי מערב בו מודל או מודלית אז נוצר מצב שהצלם צריך להכריע בו. האם הדגש הוא המודלית או שלמעשה המודלית היא רק חלק בתפאורה וסיפור אחר. מצד אחד אין בעיה שהמודלית תהיה חלק מרכזי בצילום, אך השאלה היא האם הגוף שלה צריך להיות עיקר העניין. כאן לצערי התשובה תלויה במטרת התמונה. אני לא חושב שאני אקנה ספר צילום עירום אומנותי ובו תמונות של נשים שסתם נראות "נחשקות" או שהפוזה מייצרת "חשק" או דבר אחר. יש לזה קהלים ומגזינים אחרים. מצד שני כן אני מאמין ברעיון שבו רואים הפקה שלמה של צילומי עירום אומנותי או צילום בטבע בתולי והמחזה של חווה מגן עדן.
האם הצילום הזה יכל להיות ציור של צייר מפורסם מהמאות הקודמות? רוב הצילומים בתחום צילומי העירום האומנותי לא היו מצטיירים יפה. לא היו תולים אותם בגאווה בשום מקום. גם אלו שכן נעשתה מחשבה לפני וגם אם התאורה מקצועית וכך גם העריכה. לא תמיד מובן למה הבחורה עומדת בעירום או מה העניין בצילום תקריב של עור האישה. אני לא מדבר על צילומים שבהם לקחו מודלית וזרקו אותה בתור שיח או לקחו אותה לבית נטוש וצילמו אותה ליד קיר מתקלף וצילמו בצורה חובבנית. הצילומים האלה לא מובנים לי ולא תמיד אני בטוח שהסיבה שלשמה יצרו אותן היא אומנות שתשאר לדורות. אבל צילומים שכן נעשו על ידי צלמים מקצועים – האם צילום עירום היא הדרך הכי אומנותית ליצור את התמונה הזאת? אולי זה יותר טוב מאשר חולצות ספורט, אבל אם הייתה לכם גישה לשמלה ויקטוריאנית אז בוודאי הייתם לוקחים את השמלה.
כמו בכל צילום גם בצילום עירום אומנותי צריך לשאול האם התמונה הזאת מכבדת את המצולמת? זאת השאלה שהכי חשוב לשאול. עזבו תאורה, עזבו עריכה, עזבו תפאורה, עזבו הכל. מה שחשוב זה האם בתמונה הזאת נראית מודלית שאפשר להגיד בצורה גלויה שהתמונה הזאת היא לא מינית או מיותרת מבחינת מה שהיא מעבירה לצופה והצורה שבה היא מבוצעת. אף שהמודלית כאן בעירום מרומז, חלקי או מלא, האם היא נראית מכובדת בעולם הצילום הליברלי. אם לא, אז אין לה בעיניי הצדקה קיומית בשום גלריה, בשום מגזין צילום ובשום פורום.
ציינתי הרבה למה לא לצלם צילום עירום אומנותי, האם יש גם למה כן? ובכן, השאלה שצלם צריך לשאול את עצמו זה למה הוא רוצה לצלם דווקא צילומי עירום. מה הוא רוצה להביא לעולם או למה הוא רוצה לנסות לראות מה הוא יצליח ליצור. אני משער שלחלק מהצלמים זה ירגיש בהתחלה כמו אותה הרגשה שהם קיבלו כשהשאילו עדשת מאקרו לראשונה והלכו לצלם חרקים בגינה. לא רוצה להאמין אבל יודע שיש לא קצת צלמים שמצלמים רק כדי לראות עירום, לא אדבר על זה בבלוג צילום שלי. מבחינת צלמים שזאת לא פעמים ראשונות שלהם אז אני לא יכול להיכנס לראש שלהם, אבל רוצה לקוות שהם רוצים ליצור יופי תמים ואלמותי לעולם. רוצה להאמין שיש במה לצילומים בתחום צילום העירום האומנותי והייתי מקווה שכולם היו יותר מוצלחות ויפות.
לגבי מודליות או מצולמות או מצולמים אז קטונתי מלדבר על כך אבל רציתי להעלות נושא מסוים. אני יודע שקיים תחום ששמו פוטותרפיה שלאחרונה אני רואה יותר ויותר צלמים שמביאים בעיקר בנות ולפעמים בנים לטיפול שמערב צילום שלהם בעירום. מכיוון שאין לי ידע בתחום ומכיוון שאני לא מבין או לא מאמין בצילום עירום כתהליך טיפולי קצר שפותר את כל הבעיות או תורם לטווח ארוך, אז קטונתי מלהרחיב בנושא או להיות גורם שיכריע אם תלכו או לא, אבל אתן כמה מילים על כך.
אני מבין שיש הרבה דברים שאנחנו כבני אדם מתמודדים איתם בהקשר לתפיסת הנראות והגוף שלנו. חלק מהדברים האלה יכולים ליצור חסמים אצלנו או ליצור תפיסה שלילית שתנהל אותנו במקום שאנחנו אותה. אבל כאן חשוב לי לציין משהו, מי שהולך לטיפול פוטותרפיה ומראש יודע שהולך להיות שם צילום עירום אומנותי, אז המטרה כאן בצילום היא לא רק יצירת יופי נשגב או הפקה כלשהי שאמורה לשרת מישהו אחר. המטרה כאן היא למעשה החוויה שלכן שנוצרת בתהליך של החשיפה האישית וההתמודדות האישית. אבל בכל מקרה אני מאמין שכדי שהחוויה הזאת תרגיש לכם טובה יותר - אני ממליץ ללכת לצלמות או צלמים שמלבד ההכשרה שלהם בקורסים אקדמים, הם גם צלמים טכנים טובים שיודעים לצלם מעולה ומציגים את המצולמים שלהם בצורה מכבדת. אם התמונות לא יצאו מחמיאות ולא תיראו במיטבכם, אז חבל על הכסף והזמן וכמובן התקווה שלכם. בכל אופן קטונתי מלדבר על כך, אבל אני ממש לא מאמין שסשן בודד או כמה יהוו פיתרון קסם לכל הקשיים שאתן חוות מגיל צעיר או משלב מסוים בחיים. למרות שאחרי קפיצה כזאת למים תרצו להכריח את עצמכן להאמין בזה שעברתם מהפך. אל תתנו לצלמים אחרים להאמין שכל הבעיות שלכם ייפתרו מסשן בודד או מספר סשנים. למרות שבהתחלה בגלל החשיפה אתן תתרגשו המון ותרשמו תגובה נלהבת לטובת הצלם או הצלמת. ההתרגשות הזאת יכולה לרדת מהר כמו שהיא באה ואף יכולה לפגוע בטווח הארוך.
מצד שני וחשוב לי להגיד מהיכרותי הקטנה עם התחום הזה או תחום חופף שעליו אני ממליץ יותר שזה "בודואר" שזה בהלבשה תחתונה וללא עירום. זה קצת שונה ופחות מפחיד. בחו"ל בהרבה מקומות נהוג להביא הדפסת ספר יוקרתי או תמונות מודפסות שחלקן נעשות בבית הצלם עצמו. הרבה נשים בעיקר שמקבלות משהו כזה נוטות להביט בתמונות בהתרגשות ומספרות שהן מביטות מדי פעם כשהן צריכות חיזוק קטן פה ושם וסתם כדי להרגיש טוב עם עצמם ולהתרגש שוב. בהרבה מקרים חלק גדול מהנשים שמגיעות לסשנים של בודואר (וגם עירום) הן דווקא נשים בעשור השלישי והרביעי ומעלה שרוצות לתעד את עצמן בצורה שבה הן ירצו לזכור את הגוף שלהן לפני שישתנה מעט.
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.