כל מאסטר היה פעם צלם מתחיל.
אני אוהב לתת מחמאות לצלמים שבתחילת דרכם מצליחים להפתיע אותי. לרוב באמת מגיע להם מחמאה ואני שמח לתת אותה. חלק מאותם צלמים ממבוכה מנסים לתת לי מחמאה בחזרה על ידי כך שמפארים אותי על חשבונם. ברגע שהם מורידים את הערך של היכולת שלהם - אני נוטה לעצור אותם ואומר להם את המשפט הבא : "כל מאסטר היה פעם תלמיד מתחיל" ואז אני מסביר להם את החוזקות שלהם ומה כדאי להם לטפח. אני מאמין שזה לא רק שאלה של זמן או וותק מה שיגרום לצלם להפוך לצלם מקצוען. זה יותר מזה, זה תלוי באישיות של הצלם לרוב. הרבה צלמים רוצים להפוך לצלמים מקצועיים, אבל בסופו של דבר יש צלמים שהחזון שלהם הוא להפוך דבר ראשון לצלמים מקצוענים ויש הבדל. ומי שמקצוען בתחום אחר, יש לו את היכולת באישיות לרצות להיות מקצוען גם בצילום.
מה ההבדל בין צלם מקצועי לצלם מקצוען והאם זה אותו דבר? ובכן אני מאמין שעצם העובדה שאנשים מתפרנסים מצילום לא בהכרח אומרת בימינו שהיכולות שלהם הם תמיד ראויות לשבח. יכולות עסקיות וחשיבה נכונה אולי עובדים להם טוב יותר. אבל כן צלמים מקצועיים צריכים לחתור להיות צלמים מקצוענים ויש הרבה כאלה שאכן. אך מה דרוש מצלם כדי שייחשב למקצוען? ובכן דבר ראשון הצלם צריך לדרוש מעצמו ליצור ויזואל מתוכנן ומבריק כשזה דרוש ממנו ולדעת לשחזר את זה בכל פעם שתדרש. הוא צריך לדעת לבטא נכון בצורה ויזואלית את מה שהוא רוצה להציג או את מי שהוא רוצה להציג. אני מאמין שהוא צריך לשלוט בסטנדרטים טכניים הנהוגים בתחום שלו. אך יש עוד משהו אחד מאוד חשוב שצלם מקצוען לא חייב, אבל אם הוא היה רוצה לקבל ממני מחמאות, אז מומלץ. אחד הדברים שאני הכי מעריך בצלמים מתחילים וגם מקצועניים – זה אידיאל היופי שאליו הם שואפים. וכן, אני מאמין שאין משהו שיכול לקדם צלם יותר מאשר אידיאל היופי שהצלם מאמין בו, בעיקר אם הוא קלאסי ומופתי. ותתפלאו אבל לא כל צלם מחייב את עצמו לפעול לפי האידיאל הזה.
אני אוהב להעיר לחברי הצלמים על מה לא נהוג לעשות בפורטרטורה קלאסית. ובכן מעולם לא למדתי באופן ייחודי פורטרטורה קלאסית כי לא ממש מלמדים את זה צלמים. למדתי כמה כללים פה וכמה כללים שם, הרבה ויזואל בעיקר של ציורים וגם של צילומים מודרנים והמון אהבה לתחום. ובכל אופן, אני תמיד נוטה להגיד – שעדיין אני לא מצלם פורטרטורה קלאסית - אני רק מונחה על ידה. האידיאל הקלאסי הוא אידיאל שהכוונה הכי גדולה שלו זה לתת כבוד למצולם. אם בעבר היו מציירים רק מלכים, אז המלכים האלה היו צריכים להיראות הכי מרשימים שניתן. כל ציור אמור להיות ציור לדורות. גם בצילום ניתן לתת את המשקל הזה לכל מצולם. לתת לכל מצולם את הכבוד הכי גדול שיכול צלם לתת. לדאוג שלא יהיה משהו שיוריד מערכו או יכול לעורר גיחוח או תחושת אי נעימות לצופה. כשמצלמים מישהו לפי אידיאלים קלאסים אז לא חושבים מה המצולם יגיד ומסתפקים בזה שהוא אוהב את התוצאה, חושבים איך הצופים יגיבו למצולם וזה אמור להיות חיובי בלבד.
המסלול לכל צלם מתחיל יתחיל דבר ראשון ברצון שלו. התחלתם רק לאחרונה לצלם ואתם לא יודעים אחרי מה אתם רודפים. אתם רוצים להיות טובים ככל שניתן, הטובים ביותר בתחום או רק באזור. אבל האם ישבתם פעם מול המחשב ומיינתם לעצמכם מה לפי דעתכם זאת התוצאה הכי טובה שאליהם אתם גם תשאפו? האם יש לכם תיקייה עם הצילומי פורטרט הכי טובים ברשת? ובכן, כנראה שלא תמיד. דבר ראשון בלהבין לאן אתם שואפים כצלמים זה לראות בעיניים מה לפי דעתכם נראה טוב ומקצועי. להתחיל להבחין מה טוב ומה פחות ומה מעולה. אם אתם יושבים בפורום ומחלקים ציון 10 על כל תמונה, אז אתם אולי מוצאים חברים חדשים וירטואלים. אבל אתם לא לומדים להכיר שהעולם מלא בצלמים יותר מוכשרים מכל מה שראיתם עד כה.
אני עדיין יושב ומחפש עוד ועוד צלמים מוכשרים שיפתיעו אותי וידהימו אותי וזה כבר נעשה לקשה. לפעמים אני רואה תמונה אחת או יותר אצל צלם שהם מעולות אבל השאר לא מדבר אלי. אני עדיין במסע לחפש צלמים שאני ארצה להעריץ ואני מתקשה. אני מתקשה כי ראיתי כל כך הרבה תוצאות טובות. לצערי לא תמיד יכולתי להתלהב מצילומיהם של חלק מהמאסטרים מהמאה הקודמת שעיצבו את עולם הצילום. חבריי הצלמים מחזיקים כל ספר שלהם וכל תמונה. אבל כמו שאמר אחד המורים שלי ז"ל, הצילומים שהוא גדל עליהם בתחום שלו, היום נהפכו ללא רלוונטים כי הכל התקדם ופתאום יש עריכות ויכולות שלא היו קודם.
תלמדו להשתמש בכלים שיש לכם ותחפשו כלים חדשים, אבל אל תשענו רק עליהם. מצלמה חדשה שמקלה עליכם זה נחמד. תוכנה חדשה שמקצרת לכם את זמן העריכה או משפרת אותו זה מצוין. מלא גופי תאורה עם מעצבי תאורה מעולים זה מצוין. סטודיו ענק זה חלומי. אבל למרות שכל זה מאוד עוזר לכם, האם אתם עדיין שולטים בבסיס? אם ייקחו ממכם את כל הכלים הטכנולוגיים שמקלים על החיים שלכם, האם עדיין תוכלו ליצור תמונות אותנטיות ומרהיבות? תחשבו לכם אם אתם תאתגרו את עצמכם ללכת ולא לצלם בחוץ על צמצם של 1.4, אלא יהיה לכם רק עדשה פשוטה שמגיעה ל5.6 במקרה הטוב. האם עדיין תצליחו ליצור את אפקט הwow. דמיינו לכם שאתם מצלמים עכשיו מישהו והוא צריך את כל התמונות עכשיו בלי עריכה, האם עדיין התמונות שלכם ייראו מספיק טובות בלי פוטושופ ולייטרום? תתארו לכם שבאתם לסטודיו עם מצולם ואף אחד מהפלאשים לא תומך במשדר שלכם מלבד פלאש אחד, עדיין תצלמו ותהיו מספיק יצירתיים להוציא את המקסימום מהמצב? אם לפי דעתכם אתם תהיו בבעיה גדולה, אז תעצרו הכל ותתחילו לעבוד על הבסיס של צילום.
כל מאסטר היה פעם צלם מתחיל, לא כל צלם מתחיל יהיה מאסטר. צר לי, אך זה נכון. יש דברים שתלויים בנו ויש דברים שאנחנו לא מצליחים לכבוש. לפעמים זה שאלה של זמן, ולפעמים יש מעצור מסוים שחוסם אותנו מלהתקדם. אם אתם באים בגישה שאתם יודעים לאן אתם שואפים ואתם יודעים מה עוצר אתכם ואתם לא מצליחים – זה סימן שאולי הזמן יעשה את שלו. לפעמים אתם צריכים לשמוע את ההבזק הרעיוני שיקפיץ אתכם קדימה. אך אם אתם כבר מאוהבים בכל מה שאתם מצלמים ומשהו עוצר אתכם מלהצליח, אז תעצרו הכל ותחשבו מחדש.
לפעמים המעצור הכי גדול שלנו זה אנחנו עצמנו. הרצון שלנו לעשות מה שאנחנו טובים בו ולא לנסות דברים יותר מאתגרים. אני עדיין חולם לעשות הפקות מורכבות ומעניינות ואני עוד אעשה. אני כרגע בשלב שבו אני אומר לעצמי שאני רוצה לשנות את הסטייל צילום שלי לחלוטין למשהו אחר שאמנם עדיין מסתמך על אותם עקרונות קלאסים. אני רוצה לעשות משהו יותר מאתגר ואני הולך לעשות אותו באופן עצמאי ולא לחכות שמישהו יציע לי. אבל משהו עוצר אותי ולצערי זה הפרואקטיביות שחסרה לי. הפחד שלי הוא שאני בסוף ארגיש מרוצה ממה שאני תמיד מצלם ואתקע באותו שלב בחיים וביכולות הצילומיות שלי.
ובנימה זאת של סגירת הפוסט, אני הולך לחפש רעיונות להפקה צילומית שאני מקווה שתפתיע גם אותי.
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.