הי צלמים, האם אתם עדיין נהנים לצלם?
מדי פעם יוצא לי לשאול את עצמי ולפעמים מתחשק לי לשאול קולגות שלי, האם אתם נהנים מצילום?. עכשיו העיסוק בצילום והשאלה הזאת תופסת אנשים בשלבים שונים של החיים או הקריירה. אני לדוגמא זוכר את עצמי לפני מספר שנים כשהייתי בשיא ההתלהבות מצילום והייתי צמא לכל שבריר מידע חדש שאוכל לספוג מעולם הצילום. מצד שני אני יודע שהיו ויש תקופות שבהם העדפתי להוציא את המצלמה רק כאשר אני חייב או יש עבודה. אז היום אני אדבר באופן כללי על שאלה שכל צלם צריך לשאול את עצמו. האם אתם נהנים מצילום או יותר נכון האם אתם עדיין נהנים מצילום?.
כל אחד זוכר את המצלמה הראשונה שהוא קנה כאשר הוא רצה להיכנס לעולם הצילום. וכן זה שונה מאשר המצלמה הראשונה שהוא קנה כדי לתעד טיול בבית ספר. בשביל חלקכם מפלס ההתלהבות התחיל לעלות החל מהרגע הזה. בכל אופן אני מקווה בשבילכם ששיא ההתרגשות לא נגמר שם, אלא המשיך ברגע שהתחלתם לראות תמונות שצילמתם שריגשו אתכם, פגשתם אנשים מעניינים ופרויקטים מעניינים. הכל נחמד ויפה, אבל לפעמים משהו נתקע בדרך. לפעמים אתם נתקעים בשלב שבו לא יוצא לכם תמונות שמרגשות אתכם, או שאתם לא רואים פרויקטים מעניינים. לפעמים אתם בשיא הקריירה שלכם והכל מוצלח וטוב, אבל הכל כבר משעמם ואתם לא מצלמים בשביל הכיף.
יש מאות מדריכים וסרטונים שמדברים על למצוא השראה או לחפש שוב את הריגוש מצילום. הבעיה הזאת היא לא בעיה חדשה ואתם לא היחידים שחוויתם או חווים אותה. לכל אחד יש מקום אחר שהוא נמצא בו בחיים ועצות מסוימות לא יתאימו לו. אני לא רוצה לתת לכם עצות, אני לא אגיד לכם ללכת לצלם במקומות שונים או לעשות פרויקטים בבית. אני אשמח לדבר על משהו אחר לגמרי. האם שאלתם את עצמכם למה אתם עדיין מצלמים?
יש כמה תחומים שאני שולט בהם באופן מקצועי ובחלקם אני מרגיש תחרותי. אך למרות זאת התחום שאני מרגיש שהכי מלהיב אותי וגם גורם לי לחוות ולראות דברים בצורה אחרת זה צילום. גם אם יש לי תקופות שבהם אני מרגיש שאני צריך לשים את הקשר שלי עם עולם הצילום על Hold, אני כל הזמן נזכר עד כמה אני בר מזל שאני יודע לצלם ושאני מתקדם כל הזמן. כיף לי לפגוש אנשים חדשים, כיף לי לתת לעצמי תירוץ לצאת לחו"ל בשביל לצלם נופים. כיף לי ללכת להופעה רק בשביל לצלם תמונות בה. כיף לי אפילו להראות את האתר שלי לאנשים חדשים שמתלהבים לראות מה אני מצלם. אז בסופו של דבר הכל נחמד ויפה, עד שנמאס. עד שאני לא מרגיש חדשנות מצידי וגם אין לי כוח לצאת לבחוץ לצלם בידיעה שאני אחזור בידיים ריקות מתמונות ברמה של תיק עבודות. אם בעבר הייתי מרשה לעצמי לצאת לצלם ברחוב המקביל איזה ספסל, היום אני כבר לא אעשה את זה. אני ארגיש לחוץ מהעובדה שאני מרגיש מחויב להעלות תמונות ברמה מסוימת שאליהם מצפים חברי ועוקביי. הלחץ הזה שאני לא רוצה לקרוא לו פרפקציוניזם בסופו של דבר גורם לי לא לצלם כלל. גם כשאני מסתובב כבר בחו"ל מוקף במראות שונים ומיוחדים – המצלמה שלי נשארת בתוך התיק או אפילו במלון. אני מאוכזב מעצמי במקרים האלה אבל ההרגשה שאין מה לעשות תופסת אותי בגרון.
אז אני נמצא בשלב מסוים במסע שלי בעולם הצילום שבו אני מונע מעצמי להתעסק בצילום בשביל ההנאה היומיומית. אני משער שיש גם הרבה אחרים שחווים אותו דבר. ולהגיד לכם את האמת גם ראיתי סרטונים וגם ראיתי מדריכים בנושא. חלקם הציעו לי סתם ללכת לצלם במקומות שצילמתי בהם בהתחלה. חלקם הציעו לצלם כל יום משהו ולהעלות כפרויקט 365 ימים. בכל אופן כל ההצעות האלה לא עזרו. התחלתי תוך כדי כתיבה לחשוב מה אני צריך לעשות ומה מונע ממני. ואז באמצע כתיבת השורה הקודמת הבנתי שאם אני מגביל את עצמי מלצלם כי אני לא רוצה להציג משהו סתמי, אז אולי אני צריך ליזום פרויקטים מעניינים והפקות מרעננות שיוכלו להיכנס לתיק עבודות שלי. ובכן אולי פתרתי את הבעיה שלי. אבל מה קורה עם צלמים שכבר שנים מצלמים פרויקטים סופר מעניינים ומאתגרים ביום יום שלהם ומצלמים בלי סוף סלבריטאים וכדומה?
ובכן לא משנה מה אתם מצלמים כל יום, אם העיסוק בצילום מרגיש לכם מאולץ או נדרש רק כפרנסה, אז רק אתם תדעו מה אתם צריכים. ולהגיד לכם את האמת הכרתי צלמים שהם היו בשיא הקריירה שלהם והם מהצלמים המובילים בארץ או אם זה דרך הרשתות החברתיות אז רק עקבתי אחרי המוכשרים בעולם – וחלק גדול מהם פיתח תחביב נוסף לצד הצילום. בסופו של דבר חלקנו מרגיש שצילום בשבילו הוא נקודת מפלט שבה נוכל להתבטא באופן אומנותי או להציג יופי שראינו. אבל עדיין בשביל רבים הם צריכים מפלט מלצלם כל הזמן כי זאת העבודה שלהם מהבוקר עד הערב. הכרתי צלמים רבים שפתאום הכניסה שלהם לרשתות חברתיות כגון אינסטגרם ואחרים יצרה להם פן אומנותי קליל שלא דורש מהם הרבה. במקום לצלם ולהציג את העבודות המובחרות שלהם, הם העדיפו להעלות תמונות מהטלפון עם פילטר זול שבו צילמו את הקפה ששתו ואיזה צמח שראו. לי זה מרגיש שהמפלט שלהם בצילום היה להוריד את סף הלחץ או הדרישה שיש להם על הראש כל הזמן מצילום מקצועי. ולצלם סתם משהו כמו הרבה אחרים. כי אין מה לעשות, צילום הוא תחום שבו אנחנו מלחיצים את עצמנו ודורשים מעצמנו אפילו יותר ממה שאחרים דורשים מאיתנו.
אתם זוכרים את הכותרת שבה שאלתי אם אתם בתור צלמים נהנים לצלם? אם תשאלו אותי אז אני נהנה לצלם. אבל אני מתגעגע לאותם ימים שבהם הייתי מתרגש כל כך מכל דבר חדש שראיתי במדריך וידאו באינטרנט. אני מתגעגע כשבאמצע העבודה הייתי יוצא בהפסקה לצלם איזה בניין על חשבון הזמן שהיה לי לאכול ארוחת צהריים. אני מתגעגע לתקופה שבה הדפסתי תמונה ראשונה שצילמתי ותליתי בבית. ובכן היום אני מאמין שהריגוש הזה רחוק ממני אבל מאמין שהוא יתפוס צורה בדרכים אחרות. אולי יום יבוא ויגיעו אלי שלל פרויקטים מרתקים וארוכים שאתגאה בהם ואהנה מהעשייה שלהם. אולי יקרה משהו שיגרום לי לצאת ולצלם משהו שלא חשבתי כלל שאני מסוגל להעז לצלם. אני בא בראש פתוח ומאמין שגם אם כלל החוויות הראשונות שלי בצילום מאחוריי, עדיין המסע שלי בצילום מכיל הרבה הפתעות חיוביות בשבילי. חלקכם זוכרים את הלחץ שהיה לכם מהולדת התינוק הראשון שלכם. הריגוש והלחץ מהילד הראשון הוא שונה מהילד הרביעי. אבל החוויה עצמה היא רק תהליך שלם שילווה אתכם כל החיים.
