מה קורה כשאתם לא מתקדמים מהר מספיק כצלמים?
להרבה צלמים במהלך המסע שלהם בעולם הצילום יש שאיפה להגיע לגבהים מסוימים. אותו חזון שאנחנו מדמיינים אותו תמיד נאלץ להשתנות בהתאם ליעדים שהצלחנו להשיג או יעדים שמרגישים שמתרחקים מאיתנו. על זה נאמר שכל מאסטר בצילום היה פעם צלם מתחיל, אך לא כל צלם מתחיל יהפוך למאסטר. לפעמים החזון נשמע ריאלי, אך אנחנו מסתכלים רק על הכותרת ושוכחים את כל הסיפור. בפוסט זה אני אנסה לתת כמה נקודות למחשבה למקרה וגם אתם מרגישים תקועים או שאתם חושבים שאתם לא עומדים בקצב שהצבתם לעצמכם.
הכרתי כמה צלמים בחיי בכל מיני נסיבות וגיליתי שלחלקם היה חזון משותף שהם לפעמים רצו לספר עליו. החזון היה מאוד פשוט אך מרוב שהוא נשמע פשוט, מבינים כמה הוא אמור להיות מורכב. "אני רוצה להיות הצלם הטוב ביותר בעולם" אחד מהם אמר, גם השני וגם השלישי, אבל לא אחד לשני. זה נשמע כמו משהו שאולי הרבה צלמים חושבים עליו, אבל לא חושבים לעומק. מה זה אומר "הצלם הטוב ביותר בעולם"? איך מודדים את זה? ובכן לא מודדים את זה. זאת הרגשה שאנחנו רוצים להשרות על עצמנו. הרגשה שאנחנו רוצים להציג בפני כל קרובינו שהתעקשנו והצלחנו במסע הזה בעולם הצילום ממתחילים גמורים. מלבד ההרגשה האם יש דרכים למדוד בכלל הצלחה בתחום הזה? ובכן, יכול להיות מדד פיננסי. כמה נרוויח בתקווה שזה יהיה יותר ממה שנדמיין. האם זה החלום שהם חשבו עליו? לא נראה לי. יש שיגידו שאולי הם מחפשים הכרה לאומית ובינלאומית. ובכן, זה הכל נחמד ויפה, אני משער שאפשר היה לפתוח את הנושא הזה יותר לעומק. אבל אני לא אעקב את מה שיש לי להגיד. אנחנו מחפשים בסופו של דבר הכרה עצמית שעמדנו בצורה איתנה במסע הזה ואנחנו צריכים כמה שחקני חיזוק לסיפור הזה שלרוב יהיו הקרובים אלינו ואנשים הרגשנו שהם היוו לנו כמנטורים וגם אנשים שלא האמינו בנו כלל.
הכרתי עוד צלמים שחלקם היו גם בקבוצה הראשונה, שבשלב מתקדם יותר במסע שלהם שינו את החזון שלהם. החזון השתנה והפך להיות "אני רוצה להיות הכי מקצועי שאני יכול בתחום הזה של צילום". ההבדל בגישה הזאת נשמע למעשה למי ששומע שאותו צלם כבר התחיל להבין פחות או יותר איפה הוא עומד ומה היכולות שלו וההישגים שלו. יכול להיות שמכאן הוא יכול רק להתפתח ולצמוח. אבל מה הסיכוי שאנחנו בכלל גם לא יודעים מה זה אומר וזה עוד משפט כללי שאנחנו כצלמים אומרים אותו?
ג'ון גריידו שהוא הבעלים של אחת החברות הטובות ביותר לאוזניות (Grado) מספר איך אבא שלו לימד אותו על סאונד דרך התבוננות בציורים. הוא אמר לו בערך "תסתכל על כל האלמנטים בציור בנפרד, על כל התנועות מכחול, על הצבעים בנפרד, על האובייקטים ועוד. ברגע שלמדת את כל המרכיבים תלך אחורה ותסתכל על התמונה השלמה ותבין מה היה נדרש כדי ליצור אותה ואז פשוט תהנה מהציור". גם כאן אני מאמין שהגישה הזאת נכונה לצילום. כדי להרגיש שאנחנו שולטים בצילום ברמה הגבוהה ביותר, אנחנו צריכים להבין את כל הדברים שמהם הצילומים שלנו מורכבים וגם למצוא את המכנה האישי והרגשי.
אם אני אשאל כל צלם רציני ממה מורכב צילום הם יענו לי פלוס מינוס עם אותם תשובות. שליטה בתאורה, קומפוזיציה, פריימינג, העמדה, חזון אמנותי, אידיאל יופי, יכולות עריכה אחרי הצילום ועוד מלא דברים אחרים. הם כולם צודקים, אבל השאלה היא האם אנחנו רוצים לעצור לשנייה את הכל ולדאוג לטפל ביכולות שלנו עם כל מרכיב בנפרד עד שנשלוט בו בצורה מושלמת? הרבה צלמים נאלצים לעצור את עצמם מלהתקדם כי משהו מסוים קשה להם יותר או שהם לא נהנים מלהתעסק איתו. כמה פעמים שמעתם צלמים אומרים "אני אוהב רק אור טבעי ורק ככה אני מצלם". ובכן ברוב המקרים אותו צלם פשוט לא יודע להשתמש בתאורת סטודיו ומפחד להתקרב ולפשל איתה. כמה צלמים אתם מכירים שלא יודעים לערוך בפוטושופ ומחליטים לוותר על הרבה צדדים אומנותיים וטכנים שהם יכלו להטמיע בצילום שלהם. לעומת זאת כמה צלמים אתם מכירים שלא יודעים לכוון את התאורה שלהם או שאולי לא משקיעים מספיק בתפאורה והכנה ללוקיישן והם תלויים בעיקר ביכולות הפוטושופ שלהם?
לפעמים החוזקות שלנו גורמות לנו להתעכב בשיפור יכולות שאנחנו מתקשים בהם. לכן אנחנו צריכים להכיר בחולשות שלנו ובחוזקות שלנו וגם לעשות מהלך שיקדם את שניהם. אם אתם תלויים בעריכה כדי ליצור צילומים יפים ולעשות תיקונים, תקחו הפסקה ותנסו ליצור בצורה אורגנית את הצילומים שלכם. אם אתם לא טובים בצילום אנשים, תעבדו יותר עם אנשים וגם תסתכלו איך צלמים אחרים מתנהלים – תסתכלו גם קורסים ואפילו תלכו להיות אסיסטנטים של צלמים אחרים ותראו איך זה נעשה בעולם האמיתי. בצורה הזאת אתם תלמדו שאסור לכם לוותר לעצמכם כי לא נוח לכם כרגע. תשקיעו עכשיו ואל תבזבזו זמן.
עשיתם הכל ואתם עדיין מרגישים תקועים? ובכן לפני שאני אומר לכם שאין מה לעשות וזה מה שיש ועם זה ננצח – חשבתם אם באמת בדקתם הכל? בתור צלמים אתם צריכים לחשוב בצורה ויזואלית. מה הסיכוי שאתם רוצים להגיע לרמה מסוימת ואין לכם אפילו ויזואל של איך נראית התוצאה הזאת? ובכן אם באמת אין לכם ויזואל מדויק אז תחפשו עכשיו. אם יש לכם ויזואל שאתם חותרים אליו אז אל תתמהמהו – תעשו case study ותנסו ליצור רפליקה של אותה תמונה או צילום או ויזואל שאתם חושבים עליו כדוגמא. גם אם בסוף לא יהיה לכם מה לעשות עם זה, תקחו לכם את האתגר ותתמידו עד שתצליחו להגיע לתוצאה דומה ותשתפרו תוך כדי.
יש הרבה צלמים שאומרים לעצמם שהפתרון הוא ללכת לעוד קורס ולעוד בית ספר לצילום ועוד ועוד. ובכן, אם כבר אתם מרגישים שיש לכם בסיס טוב, אבל אתם מרגישים תקועים, לא יעזור לכם עוד ועוד בית ספר. אמנם זאת חוויה נעימה ללמוד שוב ושוב מקצוע שאתם אוהבים – אך בסופו של דבר תחשבו עם עצמכם אם יכול להיות שאתם לא מתקדמים כי אתם אולי מקובעים על אידיאל יופי מסוים? אתם אולי נהנים ממה שאתם עושים ולא רוצים לצאת מהמסגרת הבטוחה שלכם? מתי פעם אחרונה אמרתם לעצמכם שאתם הולכים לצלם פרויקט שיהיה שינוי 180 מעלות מכל מה שעשיתם עד כה? ובכן אם אתם נהנים לעשות הכל אותו דבר, אז מי אני שאגיד לכם להשתנות. מצד שני אם אתם מתוסכלים, אז אולי אתם צריך לשמוע את האמת על הצילומים שלכם מניתוח שיעשה צלם מקצועי שאתם יכולים לסמוך עליו. אני אמנם לא מכיר בארץ שירותים כאלה, אבל בחו"ל יש כל מיני צלמים מאוד טובים שנותנים ביקורת תיק עבודות ואולי משהו כזה יכול להאיר את עיניכם ולהבין מה חוסם אתכם מלהתקדם.
אתם מרגישים שהתמקצעתם אבל השאיפות שלכם גבוהות יותר? ובכן עם הצלחה מגיע גם תיאבון. ההתקדמות של כל צלם היא לא לינארית. לפעמים אנחנו מתקדמים ממש מהר ולפעמים יותר לאט ולפעמים אפילו הולכים אחורה. אם צילום זה המקצוע שלכם אז שתדעו שיש הרבה צלמים לדוגמא שהם מאוד מוכשרים אך אולי מה שמונע מהם להתקדם זה דווקא הניהול העסקי שלהם. הם צלמים מוכשרים אך לא יוצא להם לצלם יותר מדי והם לא לוקחים מספיק פרויקטים או לוקחים רק פרויקטים לא מאתגרים. מצד שני יכול להיות שהם דווקא צלמים שעובדים הרבה אבל לא מרוויחים מספיק וזה גורם להם לרצות לנטוש את ההתעסקות בצילום לטובת משהו אחר. שווה לקחת רגע התבוננות ולהבין גם כאן מה חסר לנו וגם לא להתבייש ולפנות ליועץ. אם בכל אופן אתם מרגישים שאתם לא מצליחים עם הצילום כעסק ולא בא לכם להתעסק עם זה כבר, אז אולי שווה לקחת צעד אחורה ופשוט להנות מצילום חופשי ולא כחלק מעבודה.
בסופו של דבר המסע שלכם בעולם הצילום זה לא משחק שבו מנצחים או מפסידים. זאת חוויה שאתם עוברים תוך כדי ושווה להתייחס אליה ככה. אם אתם לא רואים צורך להיות תחרותיים ומעדיפים לקחת צעד אחורה כדי להירגע ולהנות מהיופי של השקיעה, אז זה בסדר גמור. אם נכנסתם לעולם הצילום כי נהנתם לצלם, תמשיכו בגישה החיובית ותהנו מהחוויה של איסוף זכרונות חדשים. אתם לא חייבים להיות במירוץ שבו אתם מעמידים מתחרים אחרים. המסע הזה הוא יותר אישי, וכן תשקיעו בזה זמן לפי היכולת והרצון שלכם. עכשיו אם קראתם את כל זה, לכו תקחו את המצלמה שלכם ותצאו לצלם בשביל הכיף כמו בהתחלה.
ניתן להגיב כאורחים מבלי להשאיר פרטים מזהים כגון מייל. רק לרשום שם וניתן לבחור למטה להגיב כאורחים.